×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
אסתר ג׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) אַחַ֣ר׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת⁠־הָמָ֧ן בֶּֽן⁠־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת⁠־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֕ל כׇּל⁠־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ (ב) וְכׇל⁠־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר⁠־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי⁠־כֵ֖ן צִוָּה⁠־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמׇ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה׃ (ג) וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁר⁠־בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ לְמׇרְדֳּכָ֑י מַדּ֙וּעַ֙ אַתָּ֣ה עוֹבֵ֔ר אֵ֖ת מִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ (ד) וַיְהִ֗י [כְּאׇמְרָ֤ם] (באמרם) אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מׇרְדֳּכַ֔י כִּֽי⁠־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר⁠־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃ (ה) וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי⁠־אֵ֣ין מׇרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה׃ (ו) וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤חַא יָד֙ בְּמׇרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי⁠־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת⁠־עַ֣ם מׇרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת⁠־כׇּל⁠־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכׇל⁠־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מׇרְדֳּכָֽי׃ (ז) בַּחֹ֤דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֙ הוּא⁠־חֹ֣דֶשׁ נִיסָ֔ן בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ הִפִּ֣יל פּוּר֩ ה֨וּא הַגּוֹרָ֜ל לִפְנֵ֣י הָמָ֗ן מִיּ֧וֹם ׀ לְי֛וֹם וּמֵחֹ֛דֶשׁ לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֖ר הוּא⁠־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃ (ח) וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם⁠־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל⁠־עָ֗ם וְאֶת⁠־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין⁠־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם׃ (ט) אִם⁠־עַל⁠־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִכָּתֵ֖ב לְאַבְּדָ֑ם וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים כִּכַּר⁠־כֶּ֗סֶף אֶשְׁקוֹל֙ עַל⁠־יְדֵי֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה לְהָבִ֖יא אֶל⁠־גִּנְזֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (י) וַיָּ֧סַר הַמֶּ֛לֶךְ אֶת⁠־טַבַּעְתּ֖וֹ מֵעַ֣ל יָד֑וֹ וַֽיִּתְּנָ֗הּ לְהָמָ֧ן בֶּֽן⁠־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִֽים׃ (יא) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהָמָ֔ן הַכֶּ֖סֶף נָת֣וּן לָ֑ךְ וְהָעָ֕ם לַעֲשׂ֥וֹת בּ֖וֹ כַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃ (יב) וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֣ר יוֹם֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכׇל⁠־אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֣ה הָמָ֡ן אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי⁠־הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְֽאֶל⁠־הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ עַל⁠־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה וְאֶל⁠־שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ׃ (יג) וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל⁠־כׇּל⁠־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֒לֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת⁠־כׇּל⁠־הַ֠יְּהוּדִ֠ים מִנַּ֨עַר וְעַד⁠־זָקֵ֜ןב טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֖ר הוּא⁠־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃ (יד) פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכׇל⁠־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכׇל⁠־הָֽעַמִּ֑ים לִהְי֥וֹת עֲתִדִ֖ים לַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (טו) הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א לִשְׁלֹ֤חַ =ק-מ ובדפוסים
• ל!=לִשְׁלֹ֤ח (חסר פתח גנוב בחי״ת)
• הערות דותן והמקליד
ב מִנַּ֨עַר וְעַד⁠־זָקֵ֜ן =ל ובדפוסים
• הקלדה=מִנַּ֨עַר וְעַד⁠־זָקֵ֨ן (!) בטעות בעקבות BHS עד שתקנו בגירסה 4.20.
E/ע
הערותNotes
(א) אחר הדברים האלה – היא אחר חמש שנים כי בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש נתלה המן והמעשה הנז׳ היה בשנת שבע למלכותו.
את המן בן המדתא האגגי – ר״ל מזרע אגג מלך עמלק.
וינשאהו – הרים מעלתו.
וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו – מנהג עוד היום בחצרות המלכים שהעליה אשר שם כסא המלוכה. וישב שם המלך עם שריו יש מקום בראש העליה שהוא גבוה משאר מקומות העליה ויעלו אליו במדרגות ושם באותו המקום עומד כסא המלוכה וסמוך לה באותם המדרגות מעמידים כסאות לשרי המלכים וכפי מעלת האיש יעמידו כסאו קרוב אל המלך ולפיכך הזכירו הנה כי המלך צוה שיושם כסא המן למעלה מכל כסאות השרים אשר עמו.
(ב) וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן – הזכיר כי עבדי המלך שהיו עומדים קבועים בהכרח בשער המלך היו כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך שיעשו האנשים שיעשו לו להמן. והזכיר עבדי המלך אשר בשער לפי שאין להם מנוס שלא יפגשם המן בצאתו ובבואו. ומרדכי שהיה משמרתו גם כן בשער המלך לא היה יכול להדחות מפני המן כי היה יכול להדחות היה נדחה באהבה כדי שלא לעבור על מצות המלך. מרדכי לא היה כורע להמן ולא די שלא היה כורע שהוא כפיפת הכרעים אלא אפי׳ השתחויה בעלמ׳ לא היה משתחוה אליו. ויש להאמין שהכריעה וההשתחויה שהיו כורעים ומשתחוי׳ להמן היו עושים אותם מעין הכריע׳ וההשתחויה שהיו עושים לדבר הנעבד ובעבור זה לא היה מרדכי כורע ומשתחוה להמן. וכן כתו׳ בספר יוסף בן גוריון: ויתפלל מרדכי היהודי ויאמר גלוי וידוע לפני כסא כבודך אדון כל העולם כי לא מגובה לבי ולא מרום עיני עשיתי זאת אשר לא השתחויתי לעמלקי הזה המן כי מיראתך התגריתי בו לבלתי השתחוות לו ויראתי מפניך אלהי אדון עולם לבלתי תת כבודך לבשר ודם ולא רציתי להשתחות לזולתך כי מי אני אשר לא אשתחוה להמן כי על תשועת ישראל הייתי לוחך הנעל אשר ברגלו ועפרו אשר ידרוך. (ד) ולא שמע אליהם – ר״ל לא האמין להם ולא קיבל בלבו לעשות כהם.
ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי – ר״ל הגידו להמן כמו שאין מרדכי כורע ומשתחוה כדי שיתכון לעבור לפני מרדכי כדי לראות אם יתקימו דברי מרדכי ויעמד קיים שלא לכרוע ולהשתחוות לו אחרי שירגיש המן בזה ויכון לעמוד לפניו לנסו׳ זה.
כי הגיד להם אשר הוא יהודי – ר״ל כי מרדכי הגיד לעבדי המלך אשר בשער המלך כי הוא יהודי ואינו רשאי להשתחות ולכרוע לפני בשר ודם ולכן הגידו להמן לידע ולראות אם יעמד מרדכי קיים באמונתו.
(ה) מגיד הכתו׳ כי המן שם אל לבו לראות אם אמת הדבר וראה שאין מרדכי כורע ומשתחוה לו. וימלא המן חמה – ר״ל נתמלא כעס וחמה על דבר זה. (ו) ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו – ר״ל היה דבר קטן ונבזה בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו בעבור שהגידו לו כי עם מרדכי והם כלל היהודים אשר במדינות המלך הם רבים ומתוך שידע שהם רבים ביקש להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש אחרי שהם מעמו שלמרדכי. (ז) שתים עשרה – אין בכל המקרא אות שבאית בראשית התיבה ואחריה בג״ד כפ״ת אלא ברפה זולתי שתי שתים שתים ואמרו קצת בעלי הלשון כי הדגש הזה מביא נו״ן ודינו להיות שנתים כי מן שנים הוא בא והוסיף לנקבה תי״ו וזה לא יתכן כי דגש קל אינו נבלע בו אות לעולם כי אם היה כך היה אומ׳ שַּׁתַּים השי״ן דגושה והתי״ו בדגש חזק וכן שתי שַּׁתֵּי ואומ׳ מקצתם כי הוא חסר אלף ודינו אשתים.
והזכיר הכתו׳ כי המן ברצותו להשמיד ולאבד את כל היהודים הלך לקראת נחשים ורצה לראות בדרך קסם ונחש ודרך גורלות מתי עת ראוי לפי הגורלות להשמידם ולאבדם והעת שרצה לדעת זה היה בחודש הראשון לחדשי השנה שהוא חודש ניסן ועמד הקוסם והפיל פור שהוא הגורל לפני המן ובמעמדו ונסה מיום ליום כלומ׳ לראות באי זה יום מימי החודש ובאי זה חודש מחודשי השנה טוב להשמידם ונפל הגורל לחודש שנים עשר שהוא חודש אדר והיה מורה הגורל שאז טוב לאבדם.
ומלת לחודש (בה)[בא] דבקה עם שנים עשר וכאלו אמ׳ הכתו׳ ומיום ליום ומחודש לחודש לחודש שנים עשר. ובעבור שהיו באים לחודש לחודש שנים זה אצל זה קצר הכתו׳ האחד מהם. והעניין הכתו׳ שהפיל המפיל הגורל מיום ליום כלומ׳ לבחור היום הראוי לאותו המעש׳ מבין שאר הימים. וכן מחודש לחדש לבחור החודש הראוי מבין שאר החדשי׳. ונפל הפור לחדש שנים עשר. ויש להאמין שכמו שנפל הפור על חודש אדר כן נפל הפור על יום שלשה עשר בו. אע״פ שלא נזכר ונבין זה מאמרו אחר זה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים וגומ׳ ביום אחד בשלושה עשר הוא חודש אדר. ואע״פ שבחיק יוטל את הגורל מיי׳ כל משפטו והוא ית׳ סבב ביאת הגורל על החודש הרחוק מניסן שבו הפילו הגורל המרחק הקצה כדי שיתכנו הסבות בנתים להציל את ישראל.
ומלת פור היא מלה פרסית ופי׳ גורל והנה הוא הפך בחודש הראשון הוא חודש ניסן שהזכיר השם שהוא בלשון עברי שהוא החודש הראשון ואחריו הזכיר הוא חודש ניסן שהוא שם פרסי.
והסבה שבקש להשמיד היהודי׳ אע״פ שהזכיר הכתו׳ כי היתה בסבת מרדכי שלא כרע ולא השתחוה לו יש לומ׳ כי זה המעשה העירו לחשוב לאבד את ישראל. מצורף אל זה שכעס על מרדכי שבסבתו נתלו שני יועציו כאשר כתבנו ועל כל זה שהוא היה עמלקי מזרע אגג וכן כתו׳ בספר יוסף בן גוריון רק בימי אחשורוש כמעט אבד זיכר עם יהודה מכל מלכות פרס באיבת איש עמלקי אשר שמו המן בן המדתא כי גדל אותו המלך אחשורוש והיה עושה כרצונו בכל מלכותו וחשב להשמיד את זיכר יהודה מכל ממשלת פרס על אשר לא קם לפניו מרדכי היהודי מן הפרתמים אשר לבנימן המה השועים גבורי בנימן אשר באו עם מלכם שאול בשדה העמלקי ויכו את עמלק מכה רבה ועצומה מאד מחוילה עד בואך שור מהלך ימים רבים וישליכו מהם יותר מחמש מאות אלף פגרי מתים בעם עמלק כל אלה במלחמת המלך שאול בעם עמלק סילה וישפוך נפשות בכל ארץ עמלק אנשים ונשים וטף על אלף אלפים עלה המניין ועל כן על המלחמות אשר נלחם בם שאול בחיר יי׳ על כן שמר איבה המן האגגי בעם יהודה ועל כל שבט בנימן.
(ח) ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד – אחרי שהפיל המן הגור׳ וידע היום והחודש הראוי אל זה הלך למלך להלשין את ישראל. ואמ׳ ישנו עם אחד – כלומ׳ יש עם אחד שהוא מפוזר ומפורד בין העמים שהם בכל מדינות מלכותך. ומלת ישנו הנו״ן נוסף ומשפטו ישו וכן אם ישך מצליח דרכי. ועתה אם ישכם גם אפשר שהנו״ן והוי״ו נוספין ומשפטו יש עם אחד ואמרו ישנו עם אחד בא על דרך ותפתח ותראהו את הילד.
[יש מפרשין מפוזר ומפורד שיפרדו איש מעל אחיו כל כך הוא רע כולו.]
ודתיהם שונות מכל עם – ר״ל נימוסיהם ומנהגותיהם הם משונות מנימוסי שאר העמים ומנהגותיהם וכאלו אמ׳ ודתיהם שונות מדתי כל עם.
ואת דתי המלך אינם עושים – כלומ׳ של די שדתיהם שונות אלא שלא ישמרו נימוסיך ודתותי׳ כפי מצותך והנה כל עם ועם שמרו חוץ מהם.
ולמלך אין שוה להניחם – כלומ׳ למלך אין דבר שישוה כלום. ותועלת להניחם בחיים. או ר״ל אינו דבר נכון.
(ט) אם על המלך טוב יכתב לאבדם – ר״ל אם על המלך טוב בעיניו דבר זה יכתב אל השרים והפחות אשר בכל מדינותיך לאבד אותם.
ועשרת אלפים ככר כסף אשקול אל גנזי המלך – כלומ׳ אם תחשוב שיש היזק בדבר זה אליך בעבו׳ תועלת שתקבל בעמדם בארצך אני אשקול עשרת אלפים ככר כסף ואתן אותם על ידי עושי מלאכתך שיביאו׳ אל גנזיך.
וגנזי – הם האוצרות ונקראים גנזי בעבור היות הממון גנוז בהם וכן גנזי ברומים.
ואמ׳ עשרת אלפים ככר כסף – הוא חסר ור״ל ועשרת אלפים אלפי ככר כסף והנבואה עודד הנביא.
(י) ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן – אמ׳ כי המלך הסיר טבעתו אשר בו חותמו מעל ידו ונתנה להמן שיכתוב ספרים ויחתום לרצונו.
ואמ׳ בן המדתא – יש לנו להאמין כי היה שם אביו של המן המדתא בה״א ואין הה״א במלת המדתא ה״א הידיעה כי ה״א הידיעה לא תבא על שם עצם. ואם היא ה״א הידיעה יהיה המדתא שם תואר לא שם עצם.
(יא) הכסף נתון לך – ר״ל הכסף שאמרת ליתן לי הנני נותן אותו לך במתנ׳ והעם נתון לך גם כן לעשות בו כטוב בעיניך. ומלת נתון לך עומדות במקום שנים וכאלו אמ׳ הכסף נתון לך והעם נתון לך לעשות בו כטוב בעיניך. (יב) אחשדרפני המלך – הם שרים נכבדים ומלת אחשדרפנים היא מלה מורכבת והם השרים אשר בעיר הרואים פני המלך תמיד וכבר פירשתי בפסוק הראשון כי אחש היא מלה ידועה בלשון פרס ומדי יקדימוה בשמות ויאמרו אחש דרפנים אחשורוש אחשתרנים על דרך שאנו מקדימין אל במלת אלחנן אלעזר ודומ׳.
ואל הפחות – מן לחם הפחה לא אכלתי להיות פחם בארץ יהודה ומלת הפחות חסרת תי״ו השורש והנכון שהאחד פחה בה״א ופחת יהודה סמוך ומלת פחם כמו פחתם כמו הולך בשוק אצל פנה והמ״ם סימן הרבים. והפחות הם שרים וממונים על הנהגת העיירות והדומה לזה.
(יג) ונשלוח – מקור מבניין נפעל בתוספת נו״ן וכמהו ונחתום בטבעת. ונרוץ הגלגל אל הבור. ור׳ אברהם כתב ופי׳ ונשלוח שם התואר מבניין נפעל כמו נשאול נשאל דוד. (טו) הרצים יצאו דחופים בדבר המלך – שהמלך צוה שיהיו נחפזים ללכת. או אמ׳ יצאו דחופים שדחפם המן והיו מוליכים הספרים שהם דבר המלך.
והדת נתנה בשושן הבירה – שנקבע זה הנימוס להיות דת פסוק.
והעיר שושן נבוכה – בעבור שהיו שם יהודים רבים ומתוך כך עמדו נבוכים היהודים ואוהביהם. ומלת נבוכה פועל עבר מבניין נפעל על כן היא מלעיל מגזרת נבוכים הם בארץ כאדם שהשתבש ולא ידע מה יעשה.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×